ים עמרני רואה בדימויים מהמדיה מקור השראה. הצטברותם האינסופית של הדמויים במדיה מצריכה חילוץ וסינון. צורך זה מציב שאלות בהקשר של בחירה – האם מטרתה אסתטית, נראטיבית, האם יש לה משמעות בכלל?

עמרני מייצר הכלאות, מפגשים, התנגשויות והפרעות בין דימויים, תוך שלילת הפונקציונליות שלהם והמסתם לכדי דבר חדש, בסגנון פוביסטי ופורמליסטי. העדר העמדה הקוהרנטית בציוריו מאפשר להם להתקיים כדבר בפני עצמו שלא מנסה להתמקם ביחס למציאות.

הדימויים אותם מחלץ עמרני אל הקנבס עוברים שינוי המרחיק אותם מן המציאות ויוצרים עולם פנטסטי, גחמני ומשוחרר. ביניהם אלמנטים תמימים, פראיים, מקראיים, ועוד.

לאחר תהליך היצירה הפיזי, כל מחווה ציורית ובחירת צבע מקבלים משמעות גדולה, ומתקבלת תוצאה שההתבוננות בה נסובה סביב כתמים, קצב וקומפוזיציה.