המצלמה עבורי היא כלי ביטוי אישי-סובייקטיבי.

בעבודותיי אני מתבססת על המציאות הקיימת אך לא מנסה לשקף אותה כפי שהיא, אלא יוצרת ייצוג משלי, מעין פרשנות אישית של המציאות ואופן השפעתה עליי. אני מעדיפה רמזים על פני תיאור מדוקדק ראליסטי. אני שואפת לצמצום הדימויים ומתמקדת בחיוני בעיניי להבנת ה"סצנה". פרטי המציאות הנגלית מתומצתים. עוסקת בפרוק המציאות והרכבת מחדש. מכוונת למפגש שבין המציאות לבין הדימוי המופשט. יחסי הגומלין בין האדם לחלל מעסיקים אותי ולפעמים אפשר לחוש באיום של החלל המקטין את האדם.

אני מרבה לצלם בחוץ, הסביבה החיצונית היא הסטודיו שלי. ההשתנות והדינמיות המתמדת של הטבע מושכים אותי. אני משתמשת בטכניקה של חשיפת יתר על מנת להגיע לתוצאה הרצויה. אני "שורפת" ומעלימה את המיותר בעיניי ויוצרת מרחב לבן. רוב העבודה מתבצעת באמצעות המצלמה.

למרחב הלבן הריק שנוצר עקב חשיפת היתר יש משמעות רבה עבורי : הוא התווך שבין העולם הפיזי לבין המטאפיזי, בין הנגלה לבין הנסתר. המרחב הלבן הוא הדממה שבין המילים אשר מקבלות באמצעותו משמעות יתרה.

האובייקטים שהועלמו על ידי חשיפת היתר נותרים כ"רוח רפאים" בתוצאה הסופית. באמצעות ה"תמונה העירומה" אני חותרת לתמציתיות ולבהירות על זמניים. הצילום מייצג ומדמה בה בעת כל מקום ושום מקום.