מאירה פורת ממשיכה את מחקרה הציורי בו היא מערבבת זהויות ותווי פנים, זכרונות וקלסתרי פנים, עד אשר מטשטשת ההבחנה בין האותנטי לבדוי, בין גבוה לנמוך, בין החשוב לטריוויאלי. פורת מזמינה את הצופה בעבודותיה לעומק האשלייתי של הסצנה בו התאטרליות של העבודות תופסת רגע של ספק, רגע של המחזה בו העמדת הפנים והממד החיקויי עומדים במרכז.
היא מתבוננת במציאות באופן המבקש לפרק אותה חזרה אל היסודות המרכיבים את התמונה, ובו בזמן היא מרכיבה אותם מחדש למערכת אישית, הגותית – כזו המנסחת את מקומו של האינדיבידואל בעולם מורכב ומשתנה.
העבודות מתכתבות עם מסורת הקומדיה דל ארטה האיטלקית ועם מסורות תיאטרליות וקרנבליות אחרות של משחקי וחילופי תפקידים. היא מציגה סדרה של דיוקנאות בדויים, רוקמת את קלסתרי הפנים ואת הסצנות, מערבבת תרבויות ומבטים, אוטוביוגרפיה אישית עם זכרון קולקטיבי.
העבודות של פורת מערבות הומור מקברי עם עצב עמוק, הן מעלות אניגמאטיות ואת ההרגשה שכל משיכת מכחול, מוחקת את זו שנמשחה לפניה. כל צעד קדימה הוא צעד נוסף אל חוסר הוודאות.