הציורים, הרישומים והתחריטים שלי נובעים מדיאלוג פנימי שלי כיוצרת. אני מציירת כי אני לא יכולה אחרת. הפרקטיקה האמנותית היא הביטוי הישיר והספונטני ביותר שלי כאמנית וכאשה. הוא חושף את אישיותי האמיתית, את הרגשות שלי, את האופן בו אני חווה את החיים ברגע נתון. אני שואפת לבטא את האנושי על כל גווניו. באמצעות קו זריז ובטוח אני מציירת דמויות נשים ענוגות, אסתטיות, מלנכוליות ושלוות. אני מוצאת את עצמי בתוך המודלים שלי ומרבה לצייר דיוקנאות עצמיים. לעיתים קרובות אני עובדת בקנה מידה גדול. אני נהנית לצייר עם כל הגוף, בתנועות משוחררות עם מכחולים עבים. החופש הגופני נעים לי ומאפשר לי לפרוש על הקנבס חווייה אקספרסיבית ואותנטית של התבוננות במושא הציור שלי.

אני נהנית ליצור במגוון טכניקות ולשלב אותן על משטח אחד. פסטל, אקריליק ועיפרון מתערבבים יחדיו ומשחררים אותי מהצורך להחליט איך ומה לצייר ומאפשרים לי להתרכז ולעבוד. באמצעות היצירה הספונטנית אני משלבת רסיסי היסטוריה של מסורות אמנות מהמאה ה-20, עליהן גדלתי וחונכתי. עבודות הרישום של אמנים דוגמת לוטרק, אגון שילה ודגה מרתקות אותי והקומפוזציה של הגוף הערום כאובייקט מופשט, מנותק מזמן או מקום, מאפשר לי לחוות את הגוף כאובייקט טבעי, שאי שלמותו מעידה על יופיו.

בנוסף, אני מרבה להתבונן בייצוגי טבע דומם. אני מסוקרנת מהאופן שבו אור נופל על אובייקט, ממשחק הצללים והשקיפויות ומאיכות הצבע המתגלה בחפצים יומיומיים דוגמת קערות זכוכית וכלי נחושת. הבחירה באורות מפוזרים ורכים, עם פתרונות כרומטיים עדינים ובהירים, מספקים אווירה של הרמוניה שקטה ואינטימית, אותה אני מבקשת לחוות בעצמי. הבחירה בקנבסים הקטנים והבינוניים כמשטחים אידיאליים לציור טבע דומם מאפשרים לי לבצע מחקר פואטי אודות היחסים בין צורות של אובייקטים מחיי היומיום לבין גווני הצבע המעוררים שלהם.

שתי תקופות ציור מאפיינות את העבודה שלי. בתקופה המוקדמת נהגתי להעלות על הנייר דמויות פנטסטיות אשר הוצבו על רקע עולמות מסתוריים. דמויות אלו שיקפו את האימה וחוסר הביטחון שחשתי בתוכי. הן היו ייצוגים אלגוריים לרגשות אנושיים אפלים שנבעו ממצב נפשי מדוכדך וסגור. כיום, החיבור הפנימי שלי לעצמי הוא שמביא אותי לצאת החוצה ולהתבונן במציאות. לאחר כעשור של עבודה בטכניקת התחריט לצד האמן יצחק טרקאי התחלתי לחפש כיצד לעשות שימוש בטכניקות היסטוריות מתוך מקום עכשווי. לאחרונה, אני מתנסה בטכניקת הציאנוטייפ, בה אני מנסה לדחוף את הגבולות היצירתיים של טכניקה זו ע"י ציור על השקף במקום לצלם עליו. אני קוראת לזה ציאנוגרפיה. אני מבקשת לאתגר את המוסכמות של תהליך הציאנוטייפ המתאפיין באפקטים בעלי מונו- טונאליות כחולה, ולהגביר את האיכויות האקספרסיביות של היצירה האמנותית ע"י שימוש בעט ובמכחול.

אני רואה בעצמי כהומניסטית, אקספרסיוניסטית, אקספרימינטלית. המטרה שלי היא להמשיך ולחקור את העומק הפנימי שלי, ולשקף אותו דרך התבוננות חיצונית שתייצר רגעים אינטימיים של חיבור עם הצופה.