אני עובד עם ציור כמרחב של פעולה. לא רק מה שמצויר חשוב לי, אלא גם איך זה נעשה. צבע הוא הכלי המרכזי שלי לביטוי.
אני חושב דרך צבע, מרגיש דרך צבע, ומתוך העבודה עם צבע נוצרים הדימויים והקצב של הציור. במובן הזה, אני בראש ובראשונה צבען — וההחלטות שלי נובעות מהפוטנציאל הרגשי והמבני של הצבע.
לעיתים קרובות אני משתמש בדמויות עם מסכות. המסכה איננה הסתרה אלא כלי. היא מאפשרת להשתחרר
מהפרטיקולרי, לצאת מהפורטרט הפסיכולוגי, וליצור דמות שחיה מעבר לזהות קבועה. המסכה מאפשרת אירוניה, גרוטסקה, פגיעות או אגרסיביות — בלי צורך להסביר. זו דרך להיות נוכח בסצנה מבלי להיכלא לנרטיב.
המסכה היא האופן שבו אני נמצא בתוך הציור מבלי להיתפס על ידי העלילה הדימויים שלי נובעים לרוב מתוך תצפית — תנועה, תנוחה, רגע של סצנה עירונית או רעש ויזואלי. אני מתעניין בהתנהגות קבוצתית, בדינמיקה קולקטיבית, במתח שבין גופניות לדקורטיביות. בפרויקטים האחרונים שלי אני חוקר את המפגש בין ציור לטקסטיל — שני שפות שיכולות להתקיים כשוות ערך או להיכנס לעימות זו. עם זו העיסוק שלי באמנות אינו חיפוש אחר סגנון מזוהה אחד, אלא בנייה של מערכת שבתוכה אני יכול לנוע. אני שואף לכנות חומרית — לעבודה שבה כל החלטה מונעת על ידי היגיון פנימי ולא על ידי דרישות חיצוניות. לא שלמות, אלא מתח פנימי ששומר את העבודה חיה.