דרך עבודתו של אסף שני גורמת לצופה לחשוב שאולי כבר ראה מקטע נוף זה או אחר בעבר; אולי כבר הילך קודם לכן בו. שני מצליח ליצור תחושה של דממה וכמעט שותפות התבוננות עם הצופה בעבודותיו. באופן כלשהו ציוריו אינם רק מתארים, אלא הופכים למקום. כולם מצליחים להנכיח את התחושה המיוחדת הטבועה בנוף הישראלי ואת האנושיות שלו, תחושה שגם ללא הכותרת וגם לולא הוצגו בארץ, רבים היו מזהים את הנוף המתואר בעבודותיו כנוף מכאן.. ארץ ישראל.