״אם הצבע הוא שבריר של אור, אז האש היא אור המשתחרר לחופשי.״

אריק בן סימון יוצר את הקנבסים שלו מעץ שרוף, בהשראת הטכניקה היפנית העתיקה יאקיסוגי. עבורו, פעולת השריפה היא אקט של כאוס אורגני-גולמי, בלתי צפוי ובלתי מרוסן – שלאחריו נכנסות הצורות הגאומטריות שמטילות סדר. דיאלוג זה בין הרס ליצירה משקף את רצונו להביא מבנה וסדר אל תוך עולם כאוטי.

בהשפעת חוויות פסיכדליות, בן סימון תופס חומר מוצק כגמיש וניתן לעיצוב, כמעט כבועות שניתן לדחוס ולעצב מחדש. יצירותיו חוקרות אבסטרקט, מינימליזם ואת המתח שבין חומר וצורה, ומזמינות את הצופה לחוות רגעים של התבוננות, רוגע, איפוק ועומק רגשי. בן סימון מאמין שהאמנות צריכה לבטא רגשות ומצבים פנימיים ולא לשקף את המציאות החיצונית, ומתוך אמונה זו עבודותיו נפרשות גם כהרהור על כאוס וסדר וגם כסיפור של חוסן וטרנספורמציה.