עבודתי היא רצף דינמי המזכיר תנועת ספירלה הפוכה—עולה, מתרחבת, ומתפתחת מתוך מערכת יחסים משולשת בין שלושה קדקדים: 'אני', 'הזולת' ו'העולם׳.  במרכז המשולש הזה ניצבת יצירתי, אשר עיקרה ניפוח זכוכית. באמצעותה אני חוקר לא רק את הקשרים בין כל קדקד לבין יצירת האמנות, אלא גם את מערכות היחסים הנרקמות בין שני קדקדים בכל ציר: ׳אני׳ ו׳העולם׳, ׳הזולת׳ ו׳העולם׳, ו׳אני׳ ו׳הזולת׳.

יצירתי היא במהותה ניסיונית, ובו זמנית שואבת השראה עמוקה ממסורות עתיקות של עבודת זכוכית. קשר זה בין מסורת לחדשנות הוא, להבנתי, מרכיב יסודי בקיימות תרבותית. בעולם הווירטואלי והכאוטי שבו אנו חיים, אני רואה בהשתקעות בחומר ובקראפט מרחב של שלוֹמוּת (well-being)—, מקום המחבר בין אמנות הזכוכית לבין אור, תנועה, צליל ושזירה ביניהם.

אני שואף לעורר אצל הצופה חוויה חושית רב-ממדית—דרך הראייה, השמיעה, המישוש, ולעיתים גם דרך מעורבות פעילה, הן מול אובייקט בודד והן בתוך מיצב שלם. ׳העולם׳, כלומר ההקשר של היצירה, מתחבר לדמיון האנושי, ליכולת להתקשר לרגע ההווה, ובו בזמן לשאוב השראה מעבר רחוק ולחלום על עתיד אפשרי.

בשל הקרבה לחומר הגולמי וללהבת האש—אחת מצורות האנרגיה הראשוניות בתרבות—אני מאפשר לזכוכית להפתיע אותי. הגילוי החומרי והאסתטי, שבו יש ממד של אקראיות וויתור מסוים על שליטה, פותח בפניי נתיבים חדשים ליצירה ולניסויים אמנותיים.

בתקופה של פרימה ושסעים, אני מחפש אחר אחדות אסתטית בזכוכית, תוך שילוב מגוון מרכיבים—זכוכיות מסוגים שונים, חומרים שאינם זכוכית, או טכניקות כמו מוריני—שבהן כל אלמנט משתנה בפני עצמו, אך יחדיו הם יוצרים שלם הרמוני.